- פתיחת תיק עוסק מורשה: עוסק מורשה נדרש לפתוח שלושה תיקים ברשויות: תיק מע"מ, תיק מס הכנסה, תיק ביטוח לאומי. במידה שעוסק מורשה מעסיק עובדים נוספים (פרט לעצמו) הוא נדרש לפתוח גם תיק מס הכנסה ניכויים – תיק באמצעותו הוא מעביר לרשות המיסים את המס שהוא מנכה מעובדיו ותיק בטוח לאומי באמצעותו הוא מעביר לבטוח הלאומי את דמי הביטוח הלאומי ומס הבריאות שהוא מנכה מהם וכן את דמי הביטוח לאומי בהם הוא חב בעצמו כמעסיק. כל תהליך פתיחת התיקים מתבצע על ידי משרדנו באופן מקוון ואין צורך להגיע לאף אחד ממשרדי המס השונים. התהליך אורך בדרך כלל יומיים עד שלושה ימים.
- דיווחים ותשלומים לרשויות- דיווחי עוסק מורשה לרשויות מתבצעים אחת לחודש או חודשיים – דיווחי הבטוח הלאומי הינם חודשיים ואילו הדיווחים למע"מ ולמס הכנסה הינם חודשיים או דו-חודשיים בהתאם להיקף הפעילות בעסק ו/או מספר העובדים שהוא מעסיק. הדיווחים והתשלומים מתבצעים בדרך כלל ב 15 לחודש העוקב.
- תשלומי מס הכנסה – במהלך השנה יש לשלם מקדמות מס הכנסה כאחוז ממחזור הפעילות כאשר בתום השנה, לאחר הגשת הדוח השנתי, מתבצע חישוב סופי של המס ובמידה ששולמו מקדמות גבוהות יותר – ההפרש יוחזר ובמצב בו חבות המס לפי הדוח גבוהה מהמקדמות ששולמו – יש צורך לשלם את ההפרש. שיעור המקדמות הראשוני נקבע לפי שיעור המקדמות הממוצע של הענף הכלכלי אליו משויך העוסק בהתאם לתחשיבי מס הכנסה. במידה ששיעור המקדמות נמוך מדי או גבוה מדי ביחס לסכום המס הצפוי, ניתן בהליך פשוט לבצע שינוי של אחוז המקדמות באופן שישקף את המס הצפוי. לאחר הגשת דוח המס הראשון שיעור המקדמות יקבע לפי חבות המס הספציפית של הנישום בהתאם לתוצאת דוח המס שהגיש, וגם שיעור זה ניתן לשינוי בהליך פשוט במידה שצפויה עליה או ירידה בפעילות העיסקית או בחבות המס.
- מע"מ – מע"מ הינו מס המוטל על כל עסקה של מכירת סחורה או שירות למעט עסקאות שפטורות לפי חוק (למשל פירות וירקות או מכירות ושירותים בתחום העיר אילת). עוסק מורשה מחויב להוסיף לכל מכירה או שירות שהוא נותן מע"מ ששיעורו כיום הינו 17% ולהעביר סכום זה לרשויות מע"מ. מנגד, עוסק מורשה רשאי לקזז מהסכום אותו הוא מעביר למע"מ את כל סכומי המע"מ שהוא שילם עבור קניית סחורות או קבלת שירותים במסגרת עיסקו. לפיכך, תשלום המע"מ מתבצע למעשה רק על ההפרש בין ההכנסות להוצאות, אולם על משכורות והוצאות נילוות לשכר, המהוות לעיתים מרכיב משמעותי בהוצאות וכן על הוצאות נוספות כגון ארנונה וביטוח, לא ניתן לקזז מע"מ.
- בטוח לאומי – כל תושב ישראל החל מגיל 18 ועד גיל פרישה מחוייב בתשלום בטוח לאומי ומס בריאות (שנגבה דרך הבטוח הלאומי) למעט אישה נשואה שאין לה הכנסה מעבודה או מעסק וכן חריגים נוספים. תושב שאין לו הכנסה מעבודה או מעסק מחוייב בתשלום המינימום (177 ₪ לחודש כולל מס בריאות נכון לשנת 2020). לעובד שכיר מנוכים דמי הבטוח הלאומי ומס בריאות ממשכורתו ואילו בעל עסק עצמאי (עוסק מורשה או עוסק פטור) משלם בעצמו את דמי הביטוח (כולל מס בריאות) בשיעורים הבאים:
- עד הכנסה של 6,331 ₪ לחודש (נכון לשנת 2020) – 5.97% מהכנסתו
- מהכנסה של 6,332 ₪ ועד 44,020 ₪ לחודש (נכון לשנת 2020) – 17.83% מהכנסתו
- מהכנסה של 44,021 ₪ לחודש (נכון לשנת 2020) ומעלה – פטור
מאחר שדמי ביטוח לאומי משולמים החל מהשקל הראשון של ההכנסה הם מהווים נטל נכבד על העצמאיים ובמרבית המקרים העצמאים משלמים דמי בטוח לאומי גבוהים יותר מסכומי מס ההכנסה שהם משלמים.
בתמורה לתשלומים לעיל עצמאיים מבוטחים לענפים שונים בבטוח לאומי – נכות, פגיעה בעבודה, זיקנה ושארים, סיעוד, אימהות, מילואים, אולם אינם מבוטחים בענף אבטלה כך שעצמאי שהפך מובטל אינו זכאי לתשלומים מהבטוח הלאומי.
התשלומים לבטוח לאומי, בדומה למס הכנסה, מתבצעים בשיטה של מקדמות חודשיות, כאשר בתום השנה, לאחר הגשת הדוח למס הכנסה, נערכת התחשבנות ומשולמים או מוחזרים ההפרשים.
בניגוד למקדמות מס הכנסה, מקדמות בטוח לאומי הן לפי סכום קבוע ולא משתנה מדי חודש לפי מחזור ההכנסות. את מקדמות הבטוח הלאומי ניתן להגדיל או להפחית בקלות יחסית אם הן אינן מייצגות את סכום דמי הביטוח הצפוי בהתאם לרמת ההכנסות.
- הוצאות מוכרות – בהתאם לסעיף 17 לפקודת מס הכנסה ניתן לנכות מההכנסה כל הוצאה שהוצאה לצורך ייצור הכנסה ולשם כך בלבד, אלא אם כן יש התייחסות ספציפית שאיננה מתירה את ניכוי ההוצאה או מתירה אותה באופן חלקי. לפיכך, אין מחלוקת לגבי הוצאות ישירות של העסק כגון קניית סחורה לעסק, תשלום משכורת לעובדים, שכירות משרד, חנות או מפעל , תשלומי ארנונה וחשמל למשרד וכו'. לגבי הוצאות מסויימות שהוגדרו כהוצאות מעורבות שחלקן פרטי וחלקן עיסקי, נקבע אופן ההכרה בהן. לדוגמא:
– הוצאות רכב – 45% מכל הוצאה (דלק, טיפולים, פחת, ביטוח, רישוי וכו')
– הוצאות טלפון נייד או טלפון בבית – נקבעו נוסחאות חישוב
– הוצאות כיבוד קל ושתיה במקום העסק – נקבע כי יוכרו 80% מההוצאות. חשוב להדגיש כי כיבוד קל אינו אירוח ואיננו כולל ארוחות במסעדות ובתי קפה אף אם שולמו כחלק מהפעילות העיסקית, הוצאות אלו אינן מוכרות כלל (למעט אירוח אדם מחוץ לארץ).
– הוצאות ביגוד – נקבע כי רק בתנאים מסויימים יוכרו הוצאות אלו : אם הביגוד נדרש לפי חוק לגבי אותו עיסוק או אם סמל החברה מוטבע על גבי הביגוד.
בשנים האחרונות נפוצה התופעה של עצמאיים שעובדים מביתם ועולה שאלת ההכרה בהוצאות הבית כגון חשמל וארנונה. מקובל להכיר בחלק מסויים מהוצאות הבית בהתאם לסוג העסק והיקף פעילותו אולם אין כללים ברורים לעניין זה בפקודת מס הכנסה ובתקנות.
יצויין כי אין כל הבדל בתחום ההכרה בהוצאות לסוגים שונים של עסקים – אותם כללים בדיוק חלים על חברות, עוסקים מורשים ועוסקים פטורים.
- הצהרות הון – הצהרת הון הינו דוח הנדרש אחת למספר שנים (בממוצע 5 שנים) על ידי רשויות המס במטרה לאמת את דיווחי ההכנסות של הנישום לאורך השנים. הצהרת ההון הראשונה נדרשת בדרך כלל בתום השנה הראשונה לפתיחת העסק – ליום 31 בדצמבר של אותה שנה.
הצהרת ההון ראשונה מהווה "נקודת פתיחה" ואין צורך להסביר מה מקור צבירת ההון בהצהרה זו. החל מההצהרה השנייה מתבצע חישוב של הגידול בהון במהלך התקופה וגידול זה נבדק ביחס לגובה ההכנסות שדווחו בכל השנים בין ההצהרות. מסכום ההכנסות המדווחות מפחיתים את מס ההכנסה ששולם, את דמי בטוח לאומי ומס בריאות ששולמו ואת הוצאות המחיה אשר מחושבות בהתאם לטבלאות סטטיסטיות של הוצאות מחיה בישראל לפי גודל המשפחה ורמת ההכנסה. הסכום שנותר הינו הסכום שניתן היה לחסוך ויכול היה לשמש מקור לגידול בהון ואותו מסכמים לאורך כל השנים שבין ההצהרות. במידה וסכום הגידול בהון גדול מהסכום אותו ניתן היה לחסוך, יש להמציא הסברים מגובים במסמכים לגידול הנוסף בהון, הסברים נפוצים למשל הם ירושות או מתנות מההורים אשר כאמור נדרשים להיות מגובים במסמכים.
כל הסכומים בהצהרת ההון נרשמים לפי עלות ולא לפי ערך השוק שלהם. חשוב שציין כי מטרת הצהרת ההון איננה למדוד את ההון אלא להוות כלי טכני לבדיקת סבירות דיווחי ההכנסה. במקרים רבים הצהרת ההון איננה משקפת את ההון האמיתי, למשל – אם קיימת דירה או נכס נדל"ן שנרכשו לפני שנים רבות הם יירשמו לפי העלות ההיסטורית שייתכן שנמוכה בעשרות אחוזים ממחירי השוק.